מדרש על שמואל א 20:30: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

יא תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: תָּמֵהַּ אֲנִי [אִם] יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה [מִי] שֶׁיָּכוֹל לְהוֹכִיחַ, אִם יֹאמַר [לוֹ]: טֹל קֵיסָם מִבֵּין שִׁנֶּיךָ, אוֹמְרִים לוֹ: טוֹל קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר [בֶּן עֲזַרְיָה]: (תמה אני, אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה, אמר רבי עקיבא:) תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן [בֶּן נוּרִי]: מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהַרְבֵּה פְּעָמִים לָקָה עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף, עַל יָדִי, שֶׁהָיִיתִי קוֹבֵל עָלָיו לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְכָל־שֶׁכֵּן שֶׁהוֹסִיף בִּי אַהֲבָה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (משלי ט׳:ח׳) "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ". בָּעָא מִינֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: (בן פזי) תּוֹכֵחָה לִשְׁמָהּ וַעֲנָוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, הַי מִינַיְהוּ עֲדִיפָא? אָמַר לֵיהּ: מִי לָא מוֹדִית דַּעֲנָוָה לִשְׁמָהּ עֲדִיפָא? דְּאָמַר מַר: עֲנָוָה, גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נַמִּי עֲדִיפָא! דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן בָּא לִשְׁמָן, הֵי דָּמִי תּוֹכֵחָה לִשְׁמָהּ וַעֲנָוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ? כִּי הָא דְּרַב הוּנָא וְחִיָּא בַּר רַב, הֲווּ יַתְבֵי קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר לְהוּ (רבי) חִיָּא בַּר רַב: חָזִי מַר דְּקָא מְצַעֵר לִי רַב הוּנָא. קַבִּיל עֲלֵיהּ דְּתוּ לָא מְצַעֵר לֵיהּ. בָּתַר דְּנָפִיק, אָמַר לֵיה: הָכִי וְהָכִי קָא עָבִיד. אָמַר לֵיהּ: אַמַאי לָא אָמַרְתְּ לִי בְּאַפֵּיה? אָמַר לֵיהּ: חַס לִי דְּלִיכְסוּף זַרְעֵיהּ דְּרַב עַל יָדָאִי. עַד הֵיכָן תּוֹכֵחָה? רַב אָמַר: עַד הַכָּאָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד קְלָלָה. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: עַד נְזִיפָה. [כְּתַנָּאֵי, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עַד הַכָּאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עַד קְלָלָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: עַד נְזִיפָה]. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וּשְׁלָשְׁתָּן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א כ׳:ל׳) "וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן, וַיֹאמֶר לוֹ: בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת", וּכְתִיב: (שם) "וַיַּטֵּל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ". מַאן דְּאָמַר: עַד הַכָּאָה, דִּכְתִיב: "לְהַכֹּתוֹ". מַאן דְּאָמַר: עַד קְלָלָה, דִּכְתִיב: (שם) "לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ". וּלְמַאן דְּאָמַר: עַד נְזִיפָה, דִּכְתִיב: "וַיִּחַר". וּלְמַאן דְּאָמַר: עַד נְזִיפָה, וְהָכְּתִיב הַכָּאָה וּקְלָלָה? שַׁאנִי הָתָם, דְּאַגַּב חֲבִיבוּתָא יְתֵירְתָּא דַּהֲוָה [בֵּיהּ] לִיהוֹנָתָן בְּדָוִד, מָסַר נַפְשֵׁיהּ טְפֵי. עַד הֵיכָן לֹא יְשַׁנֶּה אָדָם מֵאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ? רַב אָמַר: עַד הַכָּאָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר עַד שֶׁיַּפְשִׁילוּ כֵּלָיו לַאֲחוֹרָיו. בְּהַכָּאָה דִּידֵיהּ כּוּלֵי עָלְמָא לָא פְּלִיגֵי. בְּהַפְשָׁלַת כֵּלָיו לַאֲחוֹרָיו כּוּלֵי עָלְמָא נַמִּי לָא פְּלִיגֵי. כִּי פְּלִיגֵי בְּהַכָּאָה דִּדְבִיתְהוּ. מַר סָבַר: כֵּיוָן דִּלְדִידֵיהּ לָא קָא מְצַעֵר לֵיהּ, מַאי נַפְקָא לֵיהּ מִינָהּ, וּמַר סָבַר אַתִּי לְאִיטְרוּדִי. וְכָל כָּךְ לָמָּה? דְּאָמַר מַר: אַכְסְנַאי פּוֹגֵם וְנִפְגָם.

וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע (יחזקאל כא, ח). צַדִּיק עַל שֶׁלֹּא מִחָה בְּרָשָׁע. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּיֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, שֶׁנִּתְפַּס עַל דּוֹרוֹ. וּכְתִיב בּוֹ: וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ וְגוֹ' (מלכים ב כג, כה). וְעַד הֵיכָן תּוֹכָחָה? אָמַר רַב: עַד הַהַכָּאָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד קְלָלָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עַד נְזִיפָה. וּשְׁלָשְׁתָּן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת (ש״‎א כ, ל). וּכְתִיב: וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ (ש״‎א כ, לג).

פס'. לא תשנא את אחיך בלבבך. יכול לא תכנו ולא תסטרינו ולא תקללנו. ת"ל בלבבך בשנאה שבלב הכתוב מדבר. הוכח תוכיח. אפילו ד' או ה' פעמים ומנין שאתה מוכיחו ופניו משתנות ת"ל לא תשא עליו חטא. תניא אמר רבי טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח טול קיסם מבין שיניך אומר לו טול קורה מבין עיניך, אמר רבי יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שכמה פעמים לקה עקיבא בן יוסף על ידי שהייתי קובל עליו לפני רבן גמליאל בי רבי וכל שכן שהוסיף בו אהבה שנאמר (משלי ט׳:ח׳) הוכח לחכם ויאהבך. עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה. ושמואל אמר עד קללה. ורבי יוחנן אמר עד נזיפה. ושלשתן מקרא אחד דרשו (שמואל א כ׳:ל׳) ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות וכתיב (שם) ויטל שאול את החנית עליו להכותו למאן דאמר עד הכאה דכתיב להכותו. ומאן דאמר עד קללה דכתיב לבשתך. ומאן דאמר עד נזיפה דכתיב ויחר אף שאול: